יצירת זרימה שוטפת Continuous Flow (CF) של חומר ביצור ושל ניירת או אנשים בשירות הינו נושא מרכזי המעסיק כל מנהל ייצור או שירות. בהמשך אתייחס לנושא זה מצד הייצור והחומר אך באותו אופן ניתן להתייחס לכך מצד מתן השירות.

ראשית הסבר לגבי מהו "ייצור בזרימה שוטפת"?  בשיטת Continuous Flow מיצרים בכל עת יחידה אחת (בד"כ יחידה אחת אך לא בהכרח) של מוצר מסוים. היצור יכול להתבצע לפי MIX מוצרים וקצב ייצור מתוכנן מראש. העיקרון המנחה בשיטת CF הוא שאין המתנות בין תחנות ייצור. כלומר החומר נע ללא הפסקה מתחנה לתחנה ללא עצירה (ומכאן המושג "זרימה") עד הפיכתו למוצר סופי. כפי שיוצג בהמשך יש יתרונות רבים למפעל בו זרימת החומר היא מהירה אך ההגעה לכך היא עבודה ארוכה ודורשת יישום של מתודולוגיות שונות כגון LEAN, TOC ועוד.

ישנם סוגים שונים של ייצור:

• ייצור ב low volume low mix. בד"כ אלה מערכות מאוד יקרות שמייצרים בודדות מהן (מערכות צבאיות, מעבורת חלל) או ציוד יקר (מערכות תקשורת, מכונות). במקרים אלה עלות היחידה היא בד"כ יקרה. יש לבצע תכנון כמעט לכל מוצר. פעמים רבות הוא מותאם לקוח ואינו סטנדרטי.
• ייצור ב medium volume medium mix. אלה בד"כ מוצרי צריכה "חכמים" (מחשבים, משחקים, מכוניות) העלויות הן נמוכות/בינוניות והמוצרים הם סטנדרטים ומיועדים לקהל רחב מאוד.
• ייצור ב High volume medium/low mix. אלה בד"כ מוצרי צריכה בסיסים ומאוד זולים (מוצרי מזון)
• ייצור בדחיפה לעומת משיכה – יש מקומות בהם כאשר תחנה מסיימת תהליך היא שולחת (דוחפת) את מוצריה לתחנה הבאה ויש מקומות בהם תחנה אשר סיימה תהליך מושכת את הפריטים הנדרשים לה לייצור המוצר הבא מהתחנות הקודמות לה.

במפעל יחיד יתכן שיפעלו במספר שיטות מתוך המתואר לעיל, לפי סוג המוצר אך ללא קשר לסוגי הייצור המוזכרים לעיל ניתן לייצר במנות או בשיטת זרימת החומר. במפעלים מסורתיים המכונות והתחנות מקובצות לפי סוג העבודה/הפעילות שהן מבצעות. בשיטת CF משתדלים לקבץ את המכונות והתחנות לפי התהליכים שהמוצר נדרש לעבור. באופן כזה יותר קל לאזן את הקו ולמנוע הצטברות מלאי ביניים.

להלן טבלת השוואה בין ייצור במנות לבין המצב האופטימאלי ביותר של ייצור בזרימה והוא - One Piece Flow:

 

מדוע חברות ממשיכות לדבוק ביצור במנות?

כמובן שלא חייבים להגיע מייד למצב האופטימאלי של One Piece Flow, אך לאור החסרונות הברורים לייצור במנות יש לנסות להבין מדוע חברות ממשיכות לדבוק בשיטה זו?

מרפי - הנושא האחרון המוזכר בטבלה שלעיל אשר בעצמו מורכב מעשרות נושאים אחרים – תקלות שמרפי מביא למפעל – הוא המקשה ביותר במעבר לייצור בזרימה שוטפת. למעשה יש לקחת את כל סוגי הבעיות הנפוצות הללו ולתת להן מענה. הטיפול הוא לעיתים קשה ודורש זמן. הטיפול הוא ע"י יישום LEAN על מגוון כליו. עד אז מייצרים במנות שילכו ויקטנו עם הזמן עד הגעה ל One Piece Flow.

מנטאליות – קשה לבעלים, מנהלים וגם לעובדים למצוא את עצמם, לעיתים, בבטלה. עבודה בזרימה מזמינה לעיתים מצבים בו העובד לא יכול לעבוד או שאין לו על מה. הבעלים מרגישים שכספם לא מנוצל כיאות, המנהלים מרגישים שהם לא תכננו נכון והעובדים עשויים להרגיש שאין בהם צורך. ואם המדדים מבטאים מנטאליות זו, כלומר מדדי תפוקה ולא זמן וערך הרי שכולם רוצים להראות תוצאות טובות במדידה.

כי לא כדאי אחרת – ישנם תהליכים ו/או מכונות שהפעלתם וביצועם הם יקרים וכל עוד לא נמצא פיתרון זול יותר (ויש לחפש פתרון שכזה) הרי שהפעלת המכונה לכל יחידה ולעיתים גם למנות קטנות מאוד אינה כדאית כלכלית. במקרים כאלה יש לצבור מנה כלכלית. בנוסף ישנם מצבים שייצור בזרימה של יחידה אחת, One Piece Flow, אינו כדאי בגלל שCT לייצור הפריט הוא כל כך קצר אך עשוי להתארך מאוד בגלל משך התנועה עד הגעה לתחנה/שלב הבאה. במקרה כזה כדאי לייצר במנות קטנות כך שתוספת הזמן בגין שינוע תחולק בין כל יחידה (כך התוספת ליחידה תהיה קטנה).

   כי אי אפשר – ישנם סוגי ייצור בהם מייצרים הרבה מוצרים אך השונות הנדרשת בין מוצר למוצר היא גבוהה. דוגמת תיקון מכונות ושיפוץ מנועים. ייצור מסוג אחר הוא כזה שהמוצר לא זז כי אי אפשר או לא כדאי להזיזו והעובדים באים אליו, לדוגמא, ייצור אוניה או בניית בניין. במקרים אלה אין הרבה זרימת חומר בקו אלא זרימת חו"ג אל הקו. גם כשיש זרימת מסוימת של חומר בקו, הקו הוא בד"כ גדול מאוד פיזית ומאופיין בהרבה חו"ג ועבודה בתהליך.

אז מה צריך לעשות כדי להיפרד משיטת ייצור במנות? – יש לתת מענה לשלושת הבעיות העיקריות שלעיל בעיקר ע"י שימוש ב LEAN וב TOC.

 

---

מוטי קומפורטי